פירוט הנושאים:
- המינהלים הקהילתיים יהפכו לעצמאיים.
- כיום, תקציבם של המינהלים הקהילתיים מגיע ברובו מעיריית ירושלים – בין אם כתמיכה בבסיס התקציב, ובין אם באמצעות קניית שירותים. התלות הזו, ובייחוד – העובדה כי התקציב אינו אחיד וניתן לשינוי משמעותי על בסיס שנתי – מייצרת מינהלים קהילתיים כנועים, שנאלצים להרכין ראש בפני דרישות שמקורן בשיקולים פוליטיים קואליציוניים של ראש העיר – בנוגע לקיום פעילות בסופי שבוע, קיום פעילות בהפרדה מגדרית וכיו''ב.
- באמצעות החלטה עירונית, יש לעגן את הסמכויות ולבסס את התקציב של המינהלים הקהילתיים, כך שעצמאותם תגדל והם יוכלו להרחיב את אופי והיקף השירותים הניתנים על ידיהם באופן ישיר לתושבי השכונה. רצוי לעגן את ההחלטה העירונית גם בחקיקה בכנסת, אך אין צורך או חובה להתנות בכך את מימוש ההחלטה.
2. חוקה לכל שכונה: עיגון של צביון המרחב הציבורי ואופיו של כל מינהל הקהילתי.
- בירושלים קיימים ופועלים עשרות מינהלים קהילתיים, שמהווים תשתית ייצוגית נבחרת ברמה השכונתית. בעבר לרוב השכונות היה צביון מובהק, והמתחים הבין-קהילתיים בעיר לא היו פנימיים בתוך השכונה. השינויים הדמוגרפיים בעיר הובילו גם לשינוי אופיים של מינהלים קהילתיים בשכונות המעורבות ולשירותים אותם הם מספקים לשכונה. בחלק מהשכונות המעורבות השתלט המיעוט על המינהל הקהילתי עקב הצבעה מאורגנת של מיעוטים בשכונה, ולחצים פוליטיים מצד גורמים במועצת העיר.
- כדי להבטיח את צביון השכונה לאורך זמן, יש לעגן ולקבע את אופי המינהל הקהילתי באמצעות משאל ציבורי על חוקה שכונתית: האם השכונה תהיה "שכונה מתבדלת" (בה למשל המינהל הקהילתי לא יציע שירותי תרבות ופנאי בשבת), או האם השכונה תהיה "שכונה מקבלת" (בה למשל המינהל הקהילתי כן יוכל להציע שירותי תרבות ופנאי בשבת). התקופה בה ניתן להשתתף במשאל ואופן ההצבעה במהלכו (פיזי או אינטרנטי) – יקבעו על ידי ועדה מקצועית ויאושרו על ידי מועצת העיר.
3. הארנונה נשארת בבית: 30% מתשלומי הארנונה יחזרו אל השכונה לטובת תושביה.
- תשלומי הארנונה חייבים לחזור אל השכונה באופן יחסי, כדי לשרת את תושביה – במקום לממן אוכלוסייה שמתוך בחירה - אינה לוקחת חלק בשוק העבודה. בזמן שתשלומי הארנונה בשכונות הציוניות בירושלים הם מהגבוהים בישראל, ההשקעה העירונית בשכונות שמחזיקות את ירושלים עם הראש מעל המים – הולכת וקטנה. אין כל היתכנות כלכלית ואין שום תוחלת או תועלת למצב בו המיעוט נאלץ להחזיק על כתפיו את הרוב לאורך זמן.
- לכן, כל מינהל קהילתי יקבל בחזרה מהעירייה סכום השווה ל-30% מתשלומי הארנונה שנגבו בשנה החולפת מתושבי השכונה. זאת, כתמיכה תקציבית קבועה לצד הרחבת סמכויות המינהלים הקהילתיים, ובניגוד למצב כיום בו המינהלים הקהילתיים בשכונות היצרניות מקבלים מהעירייה סכום שנתי אשר שווה ערך לאחוזים בודדים מתוך תשלומי הארנונה שתושבי השכונה מעבירים לעירייה.
4. מוסדות תרבות עירוניים יהיו פתוחים בשבת על מנת לספק עוגן תרבותי איכותי לקהל הרחב.
מוסדות עירוניים בשכונות שאינן חרדיות כתיאטרון ירושלים, תאטרון החאן, בית העם ועוד – יעודדו על ידי העירייה לספק אירועי תרבות לקהל החילוני והדתי. ניתן יהיה לשלם על האירוע לפני כניסת השבת, ויהיו גם אירועים שאינם כרוכים בתשלום או בחילול שבת.
5. עולים לירושלים: מינהלת עירונית לשיווק שכונות.
- מלבד שיפור היצע התעסוקה בעיר והגברת ההיבטים השונים של איכות החיים בירושלים, יש להקים מינהלת עירונית לשיווק השכונות השונות כדי לעודד אוכלוסיות יצרניות לעבור לגור בהן.
- בהתבסס על יצירת מיתוג נפרד שישקף את אופיין של כל שכונה ושכונה, ניתן יהיה להדגיש את ההיבטים הייחודיים והשונים (כגון מוסדות חינוך ספציפיים, מיזמי דיור עם הטבות לקבוצות תעסוקה של צוותי רפואה, הוראה, הייטק וכיו''ב), ולמשוך אל מיזמי ההתחדשות העירונית הנבנים את הקהלים הרלוונטיים והקהילות הרלוונטיות שיוכלו להשתלב במרחב באופן מיטבי, ולחזק אותו ואת העיר.
6. האגף למרחבים משותפים ויחסים טובים בין הקהילות.
- לצד ההכרח בחיזוק השכונות ובעיגון אופיין וצביון המרחב הציבורי שלהן, הרי שירושלים היתה ותישאר עיר מעורבת מכל בחינה שהיא – לאומית, דתית, מעמדית וכיו''ב. הגברת העצמאות השכונתית נועדה לתת לתושבי העיר ביטחון באשר ליכולת שלהם לשמור על אורחות חייהם באותה הסביבה לאורך זמן, אבל היא עלולה גם למסד את ההפרדה החברתית ולהוביל לריחוק שעשוי להתלקח בעתות של משבר או מתיחות.
- לכן, בדומה לניסיון המוצלח מבלפסט בצפון אירלנד, יש להקים בעיריית ירושלים אגף שייצר חשיבה רוחבית ומתמשכת אודות החיבורים בין קבוצות האוכלוסיה והקהילות השונות, ויעודד תכנון של מרחבים פיזיים משותפים שיאפשרו להפוך מוקדי חיכוך – לנקודות מפגש חיוביות, דיאלוגיות, ולא-אלימות, בהן קהילות שונות יוכלו לשהות עם רמות ביטחון ושייכות גבוהות. זאת, בהתבסס על מודל ''מרחב משותף בעיר מעורבת'' של ד''ר מריק שטרן וניצן פייביש ממכון ירושלים למחקרי מדיניות.
7. דורת השבט: הקצאת שטחים והרחבת הליווי לבתי קפה ופאבים קואפרטיביים
- מה שמחזיק את השכונות בירושלים אלו הקהילות החיות בהן, וכל קהילה - זקוקה למקום מפגש. מכיוון שהמרחב הציבורי לא תמיד יכול לשמש כנקודת המפגש הקהילתית, ובמציאות בה בתי קפה ופאבים מתקשים לשרוד כלכלית מחוץ למרכזי העיר, יש לעודד פתיחת מוסדות בילוי ופנאי קואופרטיביים בשכונות. מוסדות כאלו הוכיחו את עצמם כמוקדי משיכה וכמחוללי קהילה בשכונות כמו קרית היובל, ארמון הנציב, גילה, פסגת זאב והגבעה הצרפתית, והם מהווים גם אפשרות בילוי נהדרת – מבלי לקרוע את הכיס.
- באמצעות הקצאת שטחים ייעודיים למקומות כאלו, וליווי של מחלקת קידום עסקים בעירייה, ניתן וצריך להרחיב את המודל הקואופרטיבי גם ליתר שכונות העיר המעוניינות בכך.
8. מיזם עירוני לעידוד ושיפור ההיצע והזמינות בשכונות של טיפולים בתחום בריאות הנפש.