היסטורית, חלוקת המשאבים העירונית מאז 1967 משקפת אפליה של ערביי ירושלים. חלק מהאפליה נבע ונובע מיחס ממסדי מכוון בעיריית ירושלים ובמוסדות התכנון, וחלק מהאפליה – הינו תוצאה של נטיית ערביי העיר להימנע ממעורבות פוליטית בעיריית ירושלים, עקב הזדהות לאומית כפלסטינים. עם השנים, הפער בין מזרח ירושלים ומערב ירושלים התרחב – והעמיק. כיום נדרשים עשרות ואף מאות מיליארדי שקלים כדי לצמצם את הפער הזה, ודווקא בגלל שמדובר על תהליך שייקח זמן רב – חייבים להגביר את המאמצים בתחום. זאת, בין היתר מתוך ההבנה שאם יהיה רע במזרח ירושלים – יהיה רע בירושלים כולה.

מעורבותה של עיריית ירושלים במזרח העיר צריכה להתבסס על העקרונות הבאים:

• שוויון בהקצאת משאבים עירוניים. 
• הקמת מחלקה ייעודית באגף התכנון העירוני – לצורך האצת ההסדרה של בינוי במזרח ירושלים.
• התגייסות מלאה ליישום מוצלח של תכנית החומש, ומיקסום המעורבות הממשלתית בסגירת הפערים בין חלקי העיר בכלל, ובפרט בתחומי התשתיות ומבני חינוך וציבור.
• תעסוקה כאמצעי להגברת איכות החיים והפחתת מתחים חברתיים:
• דגש על עידוד תעסוקה איכותית לתושבי מזרח העיר.
• דגש על הגברת אחוזי התעסוקה בקרב נשים ממזרח העיר.
• הרחבת פעילות התחבורה הציבורית ממזרח העיר – למערבה.