פירוט הנושאים
1.מה שפועל – לא ייסגר: שמירה מוחלטת על מוסדות החינוך הממלכתיים בשכונות.
- עבור משפחות צעירות, מערכת החינוך הירושלמית הינה מוקד משיכה משמעותי אל העיר, ועבור משפחות שכבר גרות בעיר – היא מהווה עוגן מרכזי. כל פגיעה במוסדות החינוך הממלכתיים בירושלים – היא פגיעה ישירה בציבור הליברלי ובסיכויים להשאירו בעיר, ולכן יש להגן על מוסדות החינוך הללו מכל משמר:
- מוסד חינוך ממלכתי או ממלכתי-דתי שפועל – אסור שייסגר. יש להקצות את כל המשאבים הנחוצים לשם המשך פעולת המוסדות הקיימים, תוך חיזוק מעמדם באמצעות הדגשת הייחודיות של כל מוסד ומוסד, לשם משיכת אוכלוסיות תלמידים חדשות.
2. מוסדות חינוך חדשים – חייבים להיות בהלימה לאופי וצביון השכונה.
- בשכונות לא-חרדיות ולא ערביות, ייפתחו מוסדות חינוך חדשים רק אם הם תחת הזרם הממלכתי או ממלכתי-דתי נמצאים בפיקוח ישיר של מינהל חינוך ירושלים (מנח"י) וכוללים לימודי ליבה.
3. חינוך טוב מתחיל בתנאי ההעסקה: העסקה ישירה וסל הטבות עירוני לצוותי ההוראה.
- יש חוסר הלימה בולט בין חשיבות מקצוע ההוראה ובין תנאי ההעסקה של צוותי ההוראה. הפער הזה נובע בעיקרו מהסכמי שכר ברמה הלאומית, אבל גם לעיריית ירושלים יש מה לעשות כדי לשפר את תנאי ההעסקה של צוותי החינוך בעיר. בראש ובראשונה, יש לקדם מעבר ממודל של העסקה קבלנית של צוותי ההוראה בחינוך העל-יסודי באמצעות עמותת 'לביא', להעסקה ישירה באמצעות העירייה, כפי שנהוג ביתר הרשויות במדינה.
- בנוסף, יש לייצר סל הטבות עירוני לצוותי ההוראה: בארנונה, בהנחות לאירועי תרבות ופנאי, בסבסוד מנויים משפחתיים למוסדות פנאי בעיר, ועוד.
4. אין לאפשר פתיחה של מוסדות חינוך חדשים בלי לימודי ליבה.
- שיעור התעסוקה בירושלים נמוך במיוחד בהשוואה לשאר הערים הגדולות בישראל, ובפרט – בקרב הציבור הערבי בו רק 26% מהנשים עובדות, ובקרב הציבור החרדי – בו רק 45% מהגברים מועסקים. עיר חפצת חיים – לא יכולה להמשיך ולעודד חינוך שמונע מבוגריו להשתלב בשוק העבודה ולהתפרנס בכבוד.
- את הנעשה בתחום הזה – אין דרך לתקן בלי התערבות ממשלתית, אבל ברמה העירונית בירושלים – בהחלט ניתן וצריך להחליט שמוסדות קיימים ללא לימודי ליבה יוכלו לגדול בהתאם לביקוש, אבל - לא ייפתחו בעיר מוסדות חינוך חדשים שאינם כוללים לימודי ליבה ו/או אינם מאפשרים לתלמידיהם לגשת לבגרויות.
5. צו השעה: הכפלת התקציב ועיגון תכניות חינוך למיניות בריאה ומוגנות ברשת.
- לאנשים באופן כללי, וגם להורים באופן ספציפי, יש נטייה לחשוב שאם לא מדברים על משהו - אז הוא לא קיים. בו בזמן שהחשיפה בגיל צעיר לנושאים וחומרים מיניים ופורנוגרפיים הופכת לנפוצה יותר ויותר, ההתייחסות לכך במערכת החינוך - ולעיתים קרובות גם במשפחה - מועטה עד לא קיימת.
- הגיע הזמן להסדיר את התחום במערכת החינוך העירונית, להגביר את תפקיד הצוותים החינוכיים בנושא, לתת להורים את הכלים והביטחון ללוות את ההתפתחות המינית של בנות ובני הנוער, ולוודא שההתנהלות היומיומית שלהם ברשת – נעשית תוך מוגנות ומודעות. כיום, העיסוק בנושא במסגרת מוסדות החינוך הינו וולנטרי, ולכן – נעשה בהיקף מצומצם בלבד. החינוך למיניות ובריאה ומוגנות ברשת חייב לקבל מעמד מחייב בכל מוסדות החינוך ובכל הזרמים בעיר – תוך ביצוע התאמות מגזריות בהתאם לצורך, הכפלת התקציב הייעודי הקיים והצמדת ההיקף שלו לתקציב העירוני.
6. דמוקרטיה זה אל''ף בי''ת: לימודי הכנה לאזרחות בכלל מסגרות החינוך היסודי בעיר.
- דווקא בימים אלו, בהם עתידה הדמוקרטי של מדינת ישראל נמצא בערפל, יש לדאוג לכך שהדור הבא ואלו שאחריו – יכירו את יסודות הדמוקרטיה ויבקרו במוסדות של רשויות המדינה השונות. תכנית ''אל''ף זה אזרחות'' תיועד לכיתות ה'-ו' בכלל בתי הספר היסודיים שבפיקוח מנח''י ומנח''ח, תסובסד על ידי העירייה, ותעודד ביקור בכנסת ישראל ובבית המשפט העליון.
7. צהרון זה לא מותרות: פתיחת צהרון לכל גן ילדים, ללא דרישת מינימום נרשמים.
- במציאות משפחתית בה שני ההורים עובדים, מערכת הצהרונים העירונית היא לא מותרות – אלא תנאי בסיס לקיום בכבוד. לא ייתכן שהורים רושמים את ילדיהם לגני ילדים, ואז מגלים בדיעבד שעקב מיעוט נרשמים אין כוונה לפתוח לגן צהרון, או שיש כוונה לאחד את הצהרון עם צהרון של גן אחר.
להורים מגיע לקבל וודאות, ועל העירייה לדאוג לחזק את יכולתם להישאר בשוק העבודה – על ידי יישום מדיניות לפיה בכל גן ילדים יפעל גם צהרון – וזאת ללא דרישת מינימום נרשמים וללא איחודי צהרונים בין גנים שונים.