ירושלים החופשית והליברלית, כפי שאנחנו מכירים אותה ב-75 השנים האחרונות, נמצאת על סף אובדן הרוב הציוני בקרב ציבור היהודי, ורגע לפני קריסת אופיו הפתוח והמכיל של המרחב הציבורי בעיר. בהרבה מאוד מובנים - זאת ההזדמנות האחרונה, ואנחנו בדקה ה-90.

מגמות דמוגרפיות, לצד שגיאות רבות של חלק מראשי עיר בעשורים האחרונים, הפכו את עיר הבירה של ישראל לעיר עניה עם אוכלוסייה אולטרה-שמרנית אשר ברובה אינה ציונית, ובחלקה הגדול – ומתוך בחירה - אינה מתפרנסת ואינה יצרנית. כבר כיום, הרכב האוכלוסייה והיעדר תעסוקה איכותית בהיקף סביר, משפיעים דרמטית על תקציב העירייה אשר מחובר למכונת הנשמה בדמות מענקי הבירה של המדינה – שמהווים כבר כ-15% מתקציב העירייה. במידה ואלו ייפגעו או יופסקו מסיבה זו או אחרת - כלכלת ירושלים תקרוס, השכונות יתרוקנו סופית מאוכלוסייה ליברלית וציונית, והעיר תשקע.

המטרה:

עיר בירה עם איכות חיים, אפשרויות תעסוקה איכותיות, ומדיניות תכנון ובינוי שתשרת את הציבור הממלכתי – ותשאיר אותו בירושלים. עיר פתוחה, תוססת וליברלית, המאפשרת לכל קבוצה ולכל מגזר את הביטחון, את היכולת ואת העצמאות לחיות כרצונם ובהתאם להשקפת עולמם.